הצגת המקור של הדף "רא"ש"

{{פירוש נוסף|נוכחי=רבנו אשר בן יחיאל|אחר=רבינו אשר בן משולם הכהן מלוניל, מבעלי התוספות|ראו=אשר בן משולם הכהן מלוניל}}
{{אישיות רבנית
| שם = אשר בן יחיאל
| כינוי = הרא"ש
| תאריך לידה = [[1250]]
| מקום לידה = {{דגל|האימפריה הרומית הקדושה}} [[קלן]], [[נסיכות הבוחר מקלן]]
| תאריך פטירה = [[1327]]
| מקום פטירה = {{דגל|כתר קסטיליה}} [[טולדו]], [[כתר קסטיליה]]
| תאריך לידה עברי = [[ה'י']]
| תאריך פטירה עברי = [[ט' בחשוון]] [[ה'פ"ח]]
| השתייכות = [[בעלי התוספות]]
| תחומי עיסוק = רב, [[ראש ישיבה]], דיין, פוסק
| רבותיו = רבי יחיאל אביו, ה[[מהר"ם מרוטנבורג]], רבי חיים אחיו
| תלמידיו = בנו - [[רבי יעקב בעל הטורים]] {{ש}} בנו - [[רבי יהודה בן הרא"ש]] {{ש}} בן אחותו - רבי [[משה בן אלעזר הכהן]] מ[[קובלנץ]] (מחבר ספר חסידים - המשכיל)
| בני דורו = [[הרשב"א]]
| חיבוריו = [[פסקי הרא"ש]], שו"ת הרא"ש, תוספות הרא"ש, אורחות חיים להרא"ש
| צאצאים = [[יחיאל בן הרא"ש]], [[יעקב בן אשר]], [[יהודה בן הרא"ש]], שלמה בן אשר, משה בן אשר, שמעון
}}
רבי '''אשר בן יחיאל''' ([[ה'י']], [[1250]] – [[ט' בחשוון]] [[ה'פ"ח]]{{הערה|[[אברהם זכות]] בספר יוחסין, מובא על ידי [[גדליה אבן יחיא (שלשלת הקבלה)|גדליה אבן יחיא]], [[שלשלת הקבלה (ספר)|שלשלת הקבלה]], [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=6618&pgnum=147 עמוד קל"ח].}}, [[1327]]), המכונה '''הרא"ש''', היה מגדולי פרשני ה[[תלמוד]] וה[[פוסק]]ים ובעל השפעה מכרעת על עיצוב ה[[הלכה]] היהודית.

==תולדות חייו==
הרא"ש נולד באשכנז, כיום [[גרמניה]], בשנת [[ה'י']]. אביו רבי [[יחיאל בן אורי]] היה גדול בתורה והיה מתכתב בהלכה עם גדולי דורו. מלבד זאת היה ידוע בחסידותו המופלגת ונמנה בין [[חסידי אשכנז]]. החכם המפורסם רבי [[אליעזר בן נתן]] (הראב"ן) היה בין אבות אבותיו{{הערה|עיין תשובת הרא"ש (בית יוסף יו"ד סימן מ"ז ה') וכן גם ברא"ש למסכת חולין (פרק ג סימן ד): "דע כי מעשה כזה בא לפני זקני רבי אליעזר בר נתן ז"ל". רבי [[שלום אלבק]] כותב בהקדמתו לספרו של הראב"ן, אבן העזר, "רבי אשר בר יחיאל... קורא לרבינו בשם "זקני" ... אבל לא היה בן בתו ממש רק דור שלישי או רביעי לו".}}.

בראשית ימיו למד הרא"ש אצל אביו רבי יחיאל. בהמשך החל ללמוד בישיבתו של ה[[מהר"ם מרוטנבורג]], שהיה הפוסק החשוב והבלתי מעורער באשכנז באותה התקופה, ועד מהרה הפך ל[[רב מובהק|תלמידו המובהק]]. בין הרב והתלמיד שררו יחסי הערכה וחיבה הדדיים, והם עמדו תכופות בחלופת מכתבים הלכתית. במהלך השנים הפנה הרא"ש עשרות שאלות בהלכה אל המהר"ם, וזה השיב לו עליהם בכבוד גדול ובהערכה. על ההערכה הרבה שרכש המהר"ם כלפי תלמידו הנאמן ניתן ללמוד מאחת התשובות ששלח לו, שבה הוא פותח בהפלגת שבחיו:{{ציטוט|אנגלית=|תוכן=כל דתיליד ליה אימיה כמוך תלד, יניק וחכים, דורש ומסכים, סוגר ומקליד, כל קמחא קמח, וקמחא דאמך סולת מנופה כשלג וכגליד, דעת שפתיך בהיר צח ונהיר, בלא לקוי וחליד, לפיד שלהבת אהבתך כאש לפידות ולפיד, אף על פי שהשמים ביני ובינך כרשפי חבתך לבי יסליד, אלופי ומיודעי מורי הרב רבי אשר שיחיה, אשר מדי דברי בך ברוך לקחתיך ולא אשיב עד אם ברכתיך.|מקור=}}במכתב אחר מבקש המהר"ם מתלמידו להתפלל בעדו שיבריא מחוליו "ומובטחני בתפילתך זכה שתעשה פירות ופירי פירות".

בשנת ה'מ"ו (1286) נכלא רבו מהר"ם באשמת בריחה מגרמניה וניסיון לארגון בריחה המונית ממנה. הקיסר תבע מהיהודים סכום עצום של 20,000 מארק תמורת פדיונו, והרא"ש ערב להבאת הכסף ואסף את דמי הכופר. בסופו של דבר לא יצא הדבר לפועל בשל סירובו של המהר"ם שיפדוהו בסכום כזה, מה שיגרור ניסיונות [[סחיטה (עבירה)|סחיטה]] נוספים מצד השליטים, זאת, על פי ההלכה ש{{ציטוטון|אין פודים את השבויים יתר על כדי דמיהן|{{משנה|גיטין|ד|ו}}}}.

פרנסתו הייתה ב[[הלוואה בריבית]] לגויים<ref>{{טור|יורה דעה|שפ|מפרש=ב"י}}.</ref>, ונראה שמצבו הכלכלי היה טוב. לאחר [[מהר"ם מרוטנבורג|מאסרו של רבו]], ובייחוד לאחר פטירתו בכלאו, ירש הרא"ש את מקומו בהנהגה ב[[וורמס]], ונעשה ל[[גדול הדור]] באשכנז.

בקיץ 1298 פרצו באשכנז [[פרעות רינדפלייש]]. בפרעות הושמדו כ-146 קהילות, ונהרגו אלפי יהודים, בהם רבי [[מרדכי בן הלל]], קרובו וחברו של הרא"ש מישיבתו של מהר"ם מרוטנבורג, יחד עם אשתו וחמשת ילדיו. בשל ההחמרה במצבם המדיני של יהודי אשכנז ובשל החשש שגורלו יהיה כגורל רבו המהר"ם, החליט הרא"ש לעזוב את ארץ מולדתו ולעבור למקום אחר. על פי מסורת אחת דרש הקיסר אלברכט (יורשו של רודולף הראשון) מהרא"ש לפרוע את סכום הכסף עליו ערב לשם שחרורו של מהר"ם מרוטנבורג, ובשל כך הוא ברח. מסורת דומה מביא ה[[מהרש"ל]] ולפיה שמע הרא"ש כי בכוונת הקיסר לתפוס אף אותו ובשל כך התכונן לבריחה{{הערה|מהרש"ל, ים של שלמה, גיטין, פרק ד, סימן סו.}}. במשך מספר שנים ניסה לסייע בשיקום הקהילות שנפגעו בפרעות רינדפלייש, ואז בשנת [[ה'ס"ג]] ([[1303]]) מצא שעת כושר לעזוב את גרמניה וברח עם בני ביתו ל[[פרובנס]], מעבר שרושש אותו כספית. הרא"ש עבר טלטולים רבים, והגיע לספרד בסתיו של שנת [[ה'ס"ה]] ([[1305]]). הקהילות בספרד קיבלו אותו בכבוד גדול. על פי המקורות מאותה תקופה "חכמתו ויראתו האירו פניו" והיה נראה "כמלאך ה' צבאות"{{מקור|נושא=יהדות|נושא2=ספרות}} באחד מטלטוליו הגיע למקום מושבו של [[הרשב"א]] ב[[ברצלונה]], שאף הוא קיבלו בכבוד גדול, וקרא לקהילות ספרד לנהוג בו בכבוד גדול{{הערה|[[גדליה אבן יחיא (שלשלת הקבלה)|גדליה אבן יחיא]], [[שלשלת הקבלה (ספר)|שלשלת הקבלה]], [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=6618&pgnum=147 עמוד קל"ח].}}.

ראשי קהילת [[טולידו]] (טוליטולה) הזמינו אותו להתיישב בתוכם, ללמד תורה ולעמוד בראש בית דינם. כך מונה ל[[אב בית דין|ראש בית הדין]] ול[[ראש ישיבה|ראש הישיבה]] בטולידו, מינוי המעיד על יוקרתו העצומה, שכן לא היה זה מקובל למנות אדם בן אשכנז לרב ביהדות ספרד.

הימצאותו של הרא"ש בספרד יצרה תקדים מעניין של חכם אשכנזי מ[[הראשונים]] המכיר היטב גם את דרכיהם ומנהגיהם של הספרדים. יוקרתו בעיני הממשל הייתה אף היא גדולה, והשלטונות אמנם התייעצו עמו בענייני משפט.

הרא"ש נפטר ונקבר בטולידו. על מקום קבורתו נכתב: "האבן הראשה תשואות חן חן לה" (על פי לשון הפסוק בזכריה{{הערה|פרק ד, פסוק ז.}}){{הערה|העתק כתב יד קדמון בספר "אבני זיכרון" (פראג, תר"א) עמ' 70.}}. [[שד"ל]] בספרו "אבני זיכרון"{{הערה|פראג תר"א, עמ' 71.}} שיער כי הסיבה שלא הוספו תהילות ותארים למצבתו של הרא"ש, היא משום שבלאו הכי היה מפורסם, ודי בכך שנרמז שמו בכיתובת: '''אבן הראשה''': מקום קבורת הרא"ש, '''חן לה''': ה[[גימטריה]] של שנת פטירתו - [[ה'פ"ח]] ([[1328]]). אולם לפי מה שרבי [[יוסף הכהן הרופא]] כותב בספרו [[עמק הבכא (יוסף הכהן)|עמק הבכא]]{{הערה|[[קרקוב]] תרנה, עמ' 99. במהדורת [[ראובן בונפיל]] נמצא בעמ' 119, פיסקא קלב.}} כי בעקבות ציוויו של רבי [[יצחק די ליאון]] בחלום לאשתו, חרשו את קברו יחד עם קברי הרא"ש, [[יונה גירונדי|רבנו יונה]] ועוד, ושוב לא נודע מקום קבורתם (ככל הנראה למנוע התעללויות בעצמותיהם), מובן טעם העלמת שמו ממצבתו, ואף זה עולה יפה עם הרחבת לשון פסוק המקור: "והוציא את ה[[אבן הראשה]] תשואות חן חן לה".

בנו הנודע ביותר הוא [[רבי יעקב בעל הטורים]]. בנים נוספים שהיו לו הם רבי [[יהודה בן הרא"ש|יהודה]], ממלא מקום אביו בטולידו ובעל [[שו"ת]] "{{ללא החלפה|[[זכרון יהודה]]}}", רבי [[יחיאל בן הרא"ש|יחיאל]] (בנו הבכור), רבי שלמה החסיד, רבי משה ועוד.

על אף שהגיע מאשכנז, תפס הרא"ש מקום מרכזי גם במסורת הפסיקה הספרדית, ולאחר מותו ביקשו אנשי טולידו לקבוע הלכה כמותו אף במקומות בהם חלק על ה[[רמב"ם]]<ref>{{צ-מאמר|מחבר=ישראל תא-שמע|שם=רבינו אשר ובנו רבי יעקב בעל הטורים: בין אשכנז לספרד|כתב עת=פעמים|עמ=75-91|כרך=46/47}}</ref>, אלא שבנו רבי יהודה התנגד לכך. עדות נוספת לחשיבותו בקרב חכמי המסורת הספרדית ניתן למצוא בכך ש[[יוסף קארו|רבי יוסף קארו]], מחבר ה"[[שולחן ערוך]]" בחר בו להיות אחד מ[[שלושת עמודי ההוראה]] שעל פיהם הוא פוסק, לצד הרמב"ם וה[[רי"ף]] שעל פי ספריהם פסקו הלכה בספרד עד לימי הרא"ש<ref>שו"ת הרא"ש כלל מג סימן ח</ref>.

==יצירתו ופסיקתו==
{{ספר סרוק|שם קובץ=Halakhot-Ketanot-Rosh-Frankfurt-1720-HB42032.pdf|כיתוב=ספר הלכות קטנות לרא"ש|עמוד=1}}
===פסקי הרא"ש===
{{ערך מורחב|פסקי הרא"ש}}
יצירתו החשובה ביותר, שנכתבה לקראת סוף ימיו{{הערה|ראו רא"ש על מסכת עבודה זרה (פרק א, סימן ז): "ולחשבון זה הייתה שמיטה שנת שבעים ושלש לאלף הששי". ראו גם תוספות יום טוב על מסכת כלאים (פרק ט, משנה ב). וכן עיין בבית יוסף יורה דעה שמא כתב שפסקי הרא"ש נכתבו לאחר שו"ת הרא"ש, ולכן במקום בו הפסק סותר, הלכה כפסקי הרא"ש.}}, כוללת דיון בקטעי [[תלמוד]] ופסיקת הלכה. חיבורו מבוסס על דברי [[הרי"ף]] עם הוספות מדברי ה[[תוספות]] ומשלו. יצירה זו מודפסת בסוף ספרי התלמוד ב[[ש"ס וילנא|דפוס וילנה]]. מפני שהרא"ש כתב את פירושו ופסקי ההלכה שלו על הרי"ף, במהדורות מסוימות הודפסו דברי הרי"ף והרא"ש ביחד בתור פסקי הרא"ש.

לחיבור זה נכתבו לאורך הדורות מספר פרושים והגהות (כדוגמת [[הגהות אשרי]]). רבי [[יוסף קארו]] עשה שימוש בפסקיו כבסיס ל[[שולחן ערוך]], יחד עם פסקי [[הרמב"ם]] ו[[הרי"ף]]. נכתבו פרושים רבים לדבריו, המרכזיים שבהם נכתבו על ידי ה[[תוספות יום טוב]], ואחרים על ידי רבי [[שמואל קאיידנובר]], רבי [[נתנאל וייל]]. כמו כן נכתבו עליו הגהות של [[הב"ח]] ושל [[הגר"א]].

===תוספות הרא"ש===
הרא"ש כתב גם [[תוספות]] על התלמוד, המבוססות על [[בעלי התוספות]] הקדומים, כמו [[ר"י הזקן]] ורבי [[שמשון משאנץ]]. החוקרים חלוקים בדעתם על מידת העצמאות של הרא"ש בעריכת התוספות שהיו לפניו. יש אומרים שתוספותיו אינן חיבור מקורי, כתוספות [[רבנו פרץ]] ורבי [[אליעזר מטוך]], אלא הרא"ש העתיק מהתוספות שהיו לפניו כמעט ללא שינוי{{הערה|[[אפרים אורבך]], בעלי התוספות.}}. אחרים ביקרו את הגישה הזו, על סמך השוואה בין תוספות הרא"ש על [[מסכת פסחים]] לבין מקורותיו, וקבעו שהרא"ש עיבד את החומר שהיה מונח לפניו, בהוספות השמטות ושינויי ניסוח, לא פחות משאר עורכי התוספות{{הערה|הרב [[אברהם שושנה]], מבוא לתוספות הרא"ש על מסכת פסחים, הוצאת מכון אופק, ירושלים תש"ס, עמ' 25-31.}}.

===פירוש למסכתות [[מסכת נדרים|נדרים]] ו[[מסכת נזיר|נזיר]]===
במהדורות ש"ס וילנא מודפס פירושו למסכת נדרים. פירוש זה קצר באופן משמעותי ביחס לפירוש [[הר"ן]]. כמו כן, נדפס במהדורות הש"ס פירושו למסכת נזיר.

===פירוש המשנה===
הרא"ש חיבר פירוש למשנה. קטעים מפירושו ל[[סדר זרעים]] נדפסו בש"ס וילנא כהערות לפירוש ה[[שמשון משאנץ|ר"ש משאנץ]] (מלבד הפירוש לכמה פרקים ב[[מסכת כלאים]]). במהדורות חדשות רבות הוא מופיע בשלמותו. פירוש זה מבוסס ברובו על פירוש [[הר"ש משאנץ]].

===שו"ת הרא"ש===
{{ערך מורחב|שו"ת הרא"ש}}
הרא"ש כתב תשובות רבות לשואליו והם קובצו ב"שאלות ותשובות הרא"ש". הגיעו לפתחו שאלות כה רבות, עד שבשלב מסוים הגביל את המענה לדיינים ורבנים בלבד<ref>{{צ-ספר|מחבר=א' פריימן|שם=הרא"ש: רבינו אשר בן יחיאל וצאצאיו, חייהם ופעלם|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=|שנת הוצאה=תשמ"ו}}</ref>. לשו"ת הרא"ש ישנה עריכה ייחודית המבדילה אותו מיתר תשובות הראשונים, בכך שהתשובות נערכו בקבצים פנימיים (המכונים "כלל") לפי נושאים, ותחת הכותרת "כלל" נתקבצו מספר תשובות העוסקות באותו נושא, למרות היותן לשואלים שונים ובתקופות שונות.

===פירוש לתורה===
כתב גם פירוש לתורה אשר לוקט בספר "הדר זקנים" יחד עם פירוש [[התוספות]] על התורה ועל פירוש [[רש"י]].

===אורחות חיים להרא"ש===
בין כתביו נמצא גם חיבור בענייני מוסר ויראת שמים הנקרא בשם "אורחות חיים". חיבור זה תורגם ל[[יידיש]] על ידי הרב [[יום-טוב ליפמן הלר]], וזכה לפירושים רבים. מהם של הרב [[מנשה קליין]]{{הערה|{{היברובוקס||אורחות חיים עם פירוש משנה הלכות|33476||עמוד דיגיטלי=13}}}}, של הרב [[חיים קניבסקי]], ושל הרב [[משה שטרנבוך]]{{הערה|{{HebrewBooks|| ארחות חיים עם ביאור מהרב משה שטרנבוך|51231}}}}.

על אף שהשתייך כאמור למשפחה של חסידי אשכנז, לא ברור האם אכן ראה עצמו מחויב להוראותיו של רבי [[יהודה החסיד]].

===הספר בשמים ראש והטענה שהרא"ש חיברו===
{{ערך מורחב|בשמים ראש}}
[[שאול ברלין]] הוציא בשנת [[תקנ"ג]] ספר [[שו"ת]] הנקרא "בשמים ראש" וטען שהוא קובץ תשובות הרא"ש שנערך בידי חכם מימי הבית יוסף. לצד תשובות הלכתיות רגילות, הכיל הספר גם דעות הקרובות לרוח ה[[תנועת ההשכלה היהודית|השכלה]], ועל כן נטען שברלין זייף אותו, אולם רבנים אחרים עשו בו שימוש הלכתי. הדעה המקובלת בימינו היא שספר זה זיוף גמור שנוצר על ידי ברלין ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]], אך יש עדיין הסוברים שאכן הרא"ש כתבו, ורק אחדות מהתשובות מזויפות. למעשה נוטים רוב פוסקי ההלכה לתת לספר זה מעמד הלכתי מסוים, אך לא מצד זהות הכותב אלא מצד התוכן הכתוב{{הערה|'''המועדים בהלכה''' מאת ש"י זווין. וראו עוד בשו"ת [[יביע אומר]], חלק ב', יורה דעה, סימן כ"ד.}}.

==על שיטתו והנהגתו==
===רדיפת האמת וסגנונו החריף===
באחד מוויכוחיו בהלכה התנצל לפני זה שעמו התווכח:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= מעיד אני שמים וארץ שאיני חוקר וחופש (ומחפש) וחוטט (ומחטט) לבטל דבריך, אך אם הייתי יכול לקיימם, היו חביבים עליי מאוד. אך מה אעשה, תורתנו תורת אמת, ואין אדם רשאי להחניף בה|מקור=שו"ת הרא"ש כלל מו סימן ב}}

לעיתים הגיע לחריפות גדולה מאוד באכיפת דעותיו. כאשר החליט רבה של עיר אחת לאסור על שימוש ב[[עירוב חצרות]] המקובל בקהילות ישראל, האשימו הרא"ש שמאחר שיהודים יטלטלו בכל זאת, הוא גורם בכך שיחללו [[שבת]]. הוא דרש {{ציטוטון|שינהגו בו נידוי באותו המשוגע}}, ואם לא יחזור בו, {{ציטוטון|ידונו אותו למוות בדין [[זקן ממרה]]}}{{הערה|שם=ממרה|שו"ת הרא"ש כלל כא}}.

===יחסו לרמב"ם ולכתביו===
בתקופתו של הרא"ש כבר התפשט מאוד חיבורו הגדול של ה[[רמב"ם]] [[משנה תורה]]. אנשים רבים, בהם גם רבנים ומורי הוראה, ראו פחות ופחות צורך לעיין יותר בתלמוד לשם פסיקת הלכה והיו מסתמכים על ספרו המקיף של הרמב"ם. כנגד עמדה זו יצא הרא"ש חוצץ:{{ציטוט|אנגלית=|תוכן=וכן טועים כל המורים הוראות מתוך דברי הרמב"ם ז"ל ואינן בקיאין בגמרא, לידע מהיכן הוציא דבריו, טועין להתיר האסור ולאסור את המותר... אבל הוא כתב ספרו כמתנבא מפי הגבורה, בלא טעם ובלא ראיה, וכל הקורא בו סבור שמבין בו ואינו כן, שאם אינו בקי בגמרא, אין מבין דבר לאשורו ולאמתו, ויכשל בדין ובהוראה. לכך לא יסמוך אדם על קריאתו בספרו לדון ולהורות, אם לא שימצא ראיה בגמרא.|מקור=שו"ת הרא"ש כלל לא סימן ט}}נקודה חשובה שבה חלק על הרמב"ם היה בזכותה של אישה לתבוע [[גט]] בטענה שאינה חפצה בבעלה עוד. בעוד שהרמב"ם מצא זכות כזו, הרא"ש סבר שאין לעשות זאת לכתחילה מכיוון שפוסקים אחרים חלקו על דעת הרמב"ם, מחשש ל[[גט מעושה]] שעלול להתיר אשת איש, וכן מחשש שהאישה תובעת גט מכיוון שנתנה עיניה באחר. עם זאת, סבר שאלו שסמכו על הרמב"ם "מה שעשו עשוי"{{הערה|שו"ת הרא"ש כלל מג סימן ו|שם=מג}}.

בוויכוח שבין מצדדי [[הרמב"ם ורציונליזם|מורשתו הרציונלית של הרמב"ם]] לבין מתנגדי ה[[פילוסופיה]] נקט עמדה חד משמעית בעד האחרונים, והצטרף לחרם של ה[[שלמה בן אברהם אבן אדרת|רשב"א]] על לימוד החוכמות בידי צעירים מתחת גיל 25.

===יחסו לפסקים מתקופת הגאונים===
בפסיקתו סבר שרק על ה[[תלמוד]] אין לחלוק, אולם פסקי ה[[גאונים]] אינם מחייבים, אם לפוסק יש ראיות מן התלמוד כנגד דעתם, וראיות אלו התקבלו על דעת חכמי דורו. בכך הייתה שיטתו מנוגדת לזו של פוסקים אחרים בני זמנו{{הערה|רא"ש על [[מסכת סנהדרין]] פרק ד סימן ו}}.

===שימוש בתקנות קהל שנכתבו בערבית===
אחד מפולמוסיו הגדולים היה סביב שימוש בתקנות הקהל שנכתבו ב[[ערבית]]. הרא"ש לא ידע ערבית ספרותית, אך התעקש שרב כוחו, כמי ששולט ביצירה התורנית, לפסוק במשפטים הקשורים אליהן (אחרי שיתורגמו עבורו), מכוח מי שבקיא בקיאות גדולה בערבית ויכול להעמיק בעיון בלשון התקנות, אך אינו בעל שליטה במקורות ההלכתיים.{{מקור|}}

{{ציר זמן לרבנים|התחלה=1250|מספר שנים=77}}

==לקריאה נוספת==
* רשימת כתבי הרא"ש בענייני [[הלכה]] ומהדורותיהם - מבוא ל'''תוספות הרא"ש על מסכת פסחים''', מהדורת מכון אופק, ירושלים תש"ס, עמ' 33–35.
* [[מנחם אלון]] (עורך), '''מפתח השאלות והתשובות - שו"ת הרא"ש''', הוצאת המכון לחקר [[המשפט העברי]] - האוניברסיטה העברית, 1965.
* תהילה אליצור, '''[https://asif.co.il/wpfb-file/19_3-pdf-9/ תשובות הרא"ש בדיני נזיקין: הגות הלכתית ומתודולוגיה של פסיקה]''', [[דיסרטציה]], [[אוניברסיטת בן-גוריון בנגב]], תשס"ט, באתר [[ספריית אסיף]].
* {{צ-ספר|מחבר=[[אברהם חיים פריימן|א' פריימן]]|שם=הרא"ש: רבינו אשר בן יחיאל וצאצאיו, חייהם ופעלם|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=|שנת הוצאה=תשמ"ו}}

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיטקסט=שו"ת הרא"ש|ויקיטקסט 2=מחבר:רא"ש|ויקיציטוט=אשר בן יחיאל|ויקימילון=רא"ש}}
* {{אנצ דעת|190}}
*{{צ-ספר|מחבר=|שם=שו"ת הרא"ש|מקום הוצאה=|מו"ל=|שנת הוצאה=קושטא, שנת ה'רע"ז, מתוך אוצר הספרים הסרוקים של הספריה הלאומית|קישור=https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001062232/NLI}}
* {{HebrewBooks||"הדר זקנים", פירוש על התורה מתלמיד אשכנזי של הרא"ש|14033}}
* [https://www.mytzadik.com/tzadik.aspx?id=118 רבי אשר בן יחיאל - הרא"ש] באתר [https://web.archive.org/web/20090813051858/http://mytzadik.com/index.asp?safaid=6 MyTzadik]
* {{היברובוקס|[[שבח קנביל]]|תולדות הרא"ש|2713|בתוך: תולדות גדולי ההוראה, ניו יורק תשט"ו, עמ' 39-31|עמוד דיגיטלי=38}}
* [http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=13032&cat_id=3738 הרא"ש הרשב"א הטור], שעור מפי הרב [[אורי שרקי]], מתוך הסדרה [http://www.meirtv.co.il/site/set.asp?id=22360 מבוא לתורה שבעל פה], אתר [[מכון מאיר]]. {{וידאו}}
* [http://moreshetsepharad.org/media/-The_Tosefot_of_R_Asher_to_Tractate_Berakhot_by_Jose_Faur.pdf תוספות הרא"ש למסכת ברכות] - מאמר מחקרי מאת הרב [[יוסף פאור|יוסף פאעור הלוי]]
* {{אנצ יהודית|קישור=http://jewishencyclopedia.com/articles/1930-asher-ben-jehiel|שם=אשר בן יחיאל}}
* {{בריטניקה|Asher-ben-Jehiel|אשר בן יחיאל}}
* [https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/2273634 כל האותיות של הא"ב בפסוק אחד - אתר https://he.chabad.org/] - שתי [[פנגרמה|הפנגרמות]] היחידות בתורה אותן מצא הרא"ש
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007257915405171|אשר בן יחיאל (1250-1327)}}
* {{אוצר הספרים היהודי|קטגוריה:רא"ש}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{ראשונים}}
{{בקרת זהויות}}
[[קטגוריה:ראשוני אשכנז]]
[[קטגוריה:ראשוני ספרד]]
[[קטגוריה:מחברי ספרי שו"ת: ראשונים]]
[[קטגוריה:תלמידי המהר"ם מרוטנבורג]]
[[קטגוריה:מחברי ספרי הלכה: ראשונים]]
[[קטגוריה:מחברי ספרי מוסר ומחשבה]]
[[קטגוריה:פרשני התלמוד]]
[[קטגוריה:פרשני הרי"ף]]
[[קטגוריה:פרשני המשנה]]
[[קטגוריה:יהדות וורמייזא (וורמס)]]
[[קטגוריה:מחברים שפירושיהם נדפסו בש"ס וילנא]]
[[קטגוריה:ילידי 1250]]
[[קטגוריה:נפטרים ב-1327]]
[[קטגוריה:טולדו: אישים]]